עוד בתנ”ך כתוב שיין ישמח לבב אנוש, ואכן משקאות חריפים אהובים על אנשים רבים באוכלוסייה. אתם מעל גיל 18 ואוהבים אלכוהול? הכתבה הבאה, בה נציג סקירה קצרה של עולם המשקאות החריפים, היא בדיוק עבורכם.
אז קחו עוד שוט של וויסקי
בלהיט של הלהקה ג’יין בורדו הוויסקי מוצג כדבר בעייתי, אבל האמת היא שמיליוני אנשים ברחבי העולם נהנים מהמשקה היוקרתי והמפורסם.
נשאלת השאלה מדוע וויסקי ולא משקאות חריפים אחרים? התשובה היא שמדובר במשקה איכותי עם טעם וריח מובחנים, וגם עם אחוז אלכוהול מרשים שמאשר שאכן מדובר במשקה חריף – בשביל שהמשקה יזכה להיקרא וויסקי הוא מחויב במינימום של 40 אחוז אלכוהול בנפח.
קיימים לא מעט מותגי וויסקי שהפכו לשם דבר בפני עצמם. בין השמות הבולטים ניתן למנות את הסינגל מאלט הסקוטי מקאלן 12, ואת המותג המפורסם בעולם ג’וני ווקר שסוגיו מחולקים לפי צבעים, אשר כל אחד מהם מסמל רמת יישון שונה. החל מרד לייבל “הבסיסי” שמתיישן לפי ההערכות כשלוש שנים בחבית עץ אלון, ועד וויסקי בלו לייבל האטרקטיבי מכולם, שכל מידע על גילו המינימלי או המקסימלי חסויים בהחלט.
אל תגעו לנו בערק?
ממותג האלכוהול הסקוטי נעבור אל להיט ים תיכוני לא פחות פופולרי במחוזותינו – הערק. המשקה אשר מופק מאניס (צמח המזכיר שומר בטעמו), ומקורותיו בארצות הים התיכון כמו סוריה ולבנון, מייצג גם הוא באופן נאה את הקטגוריה משקאות חריפים, כאשר תכולת האלכוהול שבו נעה בין ארבעים אחוז לשמונים אחוז אלכוהול בנפח. אכן מסחרר ראשים.
מעניין לדעת שערק ממש לא בודד במשפחת משקאות האניס. מי עוד חבר אתו במשפחה המכובדת? בין היתר ניתן למנות את הראקי הטורקי, אוזו יווני, משקה האבסינת’, הפסטיס הצרפתי ועוד סוגים רבים וטובים של משקאות חריפים שעושים טוב על הנשמה וקצת פחות טוב לכבד (כאשר צורכים אותם בכמות מוגזמת מעל הרצוי).
בהשוואה למחירים טיפוסיים של וויסקי הערק הוא אכן זול, אך גם הוא עשויי להיחשב כהוצאה כבדה על הכיס. למרבה המזל, רשתות השיווק והקמעונאות מודעות לפופולריות הגואה של משקה זה וחבריו, ומאפשרות אלכוהול במבצע ובמחירים נוחים לכל כיס.
אין חגיגה בלי שתייה חריפה
אלכוהול לאירועים נחשב כפריט חובה. בין שמדובר בברית, בר מצווה וכמובן בחתונה – בכל אלו נהוג להעמיד בר מכובד עם מלאי מכובד של משקאות חריפים לטובת האורחים והשמחה הגדולה.
מעניין לדעת שמשקאות חריפים הם במידה מסוימת עניין של גיאוגרפיה. מה זאת אומרת? בעוד שבישראל ההגדרה של משקאות חריפים כוללת כל משקה המכיל אתנול (אלכוהול), ברוסיה רק אחוזי מינימום של אלכוהול מגדירים את המשקה כמשקה חריף, ולכן בירות לא נכללת בקטגוריה זאת.
לא מעט מאמצים לעצמם את ההגדרה הרוסית הכבדה יותר, ועל כן בהרבה מקרים ישנה הפרדה בין משקאות חריפים קלאסיים כגון וודקה, וויסקי או ערק לבין יין ובירה, שהם משקאות אלכוהוליים קלים יותר מבחינת הריכוז.
כך או כך, מדובר בעניין שעיקרו סמנטיקה. כל המשקאות החריפים מכובדים בדרכם ועושים טוב לאירועים, לשמחה ולריקודים. עם זאת חשוב שלא לצרוך מאף אחד מהם בכמות מופרזת ובטח שלא לנהוג לאחר שתיית אלכוהול.
מרוסיה באהבה
גם לכם נדמה שמשהו עדיין חסר כאן? אין ספק שסקירה של משקאות חריפים לא תהייה שלמה בלי אזכורה של הוודקה, השתייה האלכוהולית המפורסמת אשר מופקת מזיקוק של תפוחי אדמה ומקורה ברוסיה ובפולין.
יש כמה וכמה סברות לגבי מקור השם וודקה. אחד האגדות הנחמדות סביב השם הוא שמדובר בעצם בצורת הקטנה של המילה הרוסית ‘וודה’, אשר פירושה מים. לאור כמויות המשקה שנוהגים הרוסים לצרוך, אין ספק שמדובר בהסבר בעל הגיון מסוים.
את הוודקה נהוגה לשתות בטמפרטורה קפואה ובכוס קפואה. המידה האופטימלית לכך היא כוס השוט הקטנה. יחידת מידה הגיונית ביחס לעובדה שוודקה מכילה בין שלושים לשבעים אחוז אלכוהול בנפח.
אתם ודאי מכירים כמה וכמה מותגי וודקה, נכון? זאת מאחר והוודקה היא משקה פופולרי מאוד בישראל, בין היתר כתוצאה מהעלייה המסיבית מחבר העמים בשנות התשעים. בין הברנדים הפופולריים בולטים הסוגים אבסולוט, גריי-גוס, ואן-גוך, סמירנוף, וודקה בלוגה ועוד רבים וטובים.
בזכות הערבוב
נעבור לקטגוריה צבעונית במיוחד של משקאות חריפים, הלא היא הקוקטיילים. הקוקטייל, או בשמו העברי התקני, ממזג, הוא למעשה ערבוב של מספר משקאות אלכוהוליים יחד עם משקאות קלים ורכיבים נוספים.
תחום הקוקטיילים נחשב לעולם שלם בפני עצמו, וערבוב המשקאות הוא בהתאם אמנות שלא כל אחד יכול לבצע כראוי. השליטה בריכוזי המשקאות והמרכיבים השונים, טכניקות הערבוב והכרת שילובי הטעמים הפופולריים הם דברים שנלמדים בקורסי ברמנים מסביב לעולם.
יש כמה וכמה קוקטיילים פופולריים בפני עצמם, עם שמות מעניינים אשר מושכים את האוזן. כך למשל ישנו המרטיני המפורסם מסדרת סרטי ג’יימס בונד (“מנוער, לא מעורבב”), קוקטייל על בסיס המשקאות החריפים ג’ין וורמוט.
מעוניינים בעוד דוגמה אקזוטית? קחו את הקפאריניה, שהיא במידת מה המשקה החריף הלאומי של ברזיל. משקה זה אשר נפוץ מאוד בחופי ברזיל ובדוכני הרחוב של ריו דה ז’נרו מורכב מערבוב של קשאסה (משקה אלכוהולי המבוסס על זיקוק קני סוכר) יחד עם לימון וגם לא מעט סוכר במרבית המקרים.
מה עם קצת תרבות?
מעניין לדעת שסביב כל משקה אלכוהולי צמחה תרבות שלמה, המאופיינת בטקסים ייחודים, ישיבה בצוותא, שירים ומשחקי שתייה. לפעמים נדמה שאלכוהול הוא רק התירוץ להתאספות חברית בפאב השכונתי, במבשלת הבוטיק או בפסטיבל השנתי.
בין שאתם חובבי אלכוהול במנות קטנות ובין שאתם צרכנים כבדים של משקאות חריפים “על ממש”, אין ספק שתוכלו למצוא את עצמם בעולם המגוון והמרתק של המשקאות החריפים. לא מעט ספרים, מאמרים ושירים נכתבו על האלכוהול ותוצאותיו, ואין ספק שמדובר בתרבות מעניינת וחובקת עולם.
